שני מקורות זהים בתוכנם — אותה הקלטה מתומללת שהופיעה תחת שני מספרי שיעור בקול הלשון — ולכן מובאים כאן קישור אחד לספר, עם קישור מקביל לגרסה השנייה.
🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן (מוקלט זהה גם תחת מספר שיעור נוסף זה)
מדי פעם מגיעים לתוכנית סיפורים ורעיונות מהמאזינים עצמם — מה נעשה ונשמע בעולם ההודיה. הנה שני סיפורים ורעיון אחד, שכולם מלמדים כמה כוח יש בהכרת הטוב.
מגיעה הבת מבית הספר ומספרת: המורה לאנגלית סיפרה היום על הודיה בשיעור. היא סיפרה סיפורי הודיה — כמה נפלא להודות, כמה זה טוב להודות, וכמה ניסים ונפלאות יש בכך. בסוף השיעור שאלו אותה הבנות: אבל עכשיו זה שיעור אנגלית, לא שיעור ביהדות — כיצד הגעת להודיה? והיא ענתה שבסיפור באנגלית שלמדו היה מסופר על נערה שמודה להשם, ושכשהיא מגיעה להודיה היא מרגישה אור עצום, עד שהיא לא יכולה שלא לדבר על הודיה. וכך, בטעות, נהפך השיעור מאנגלית לשיעור הודיה.
מרגש לראות עד כמה הודיה גורמת אושר ושמחה לאדם, עד שהוא פשוט לא מסוגל לעצור ולא לדבר על חשיבותה.
סיפור נוסף, שהגיע בהודעה: מישהי שנוסעת כל יום לעבודה שומעת כל פעם בדרך, בתפריט הטלפוני של אחת החברות, את מזמור לתודה — "בְּמַגֵּפָה כִּי תִקְרַב אֵלֶיךָ, בְּאֵשׁ וּבְמַיִם תַּעֲבוֹרֶנּוּ וְלֹא יִשְׁטְפוּךָ" — מנוגן במנגינה. כאשר אדם מאמין בבורא עולם, מודה לו ודבוק בו, אין לו מה לפחד משום דבר — כי "אִתְּךָ אָנִי", באש ובמים בורא עולם נמצא איתנו. וכך נכנס מזמור לתודה בכמה וכמה מנגינות יפות ונחמדות לתפריטים הטלפוניים.
יהודי נוסף סיפר רעיון נפלא: בפרשת נח כתוב על דור הפלגה שהקדוש ברוך הוא "יורד לראות את אשר עשו בני האדם". שואל רש"י על המקום: "בני האדם" ולא "בני חמורים"? ודאי שהם בני אדם — אלא מה בא רש"י ללמד? מבאר רש"י: "בני האדם" — כמו האדם הראשון, שחטא בכפיית טובה. אף דור הפלגה כפויי טובה. מדוע הם נחשבים כפויי טובה? כי בורא עולם הצילם מהמבול — אף שהם עצמם לא היו במבול, שכן נולדו לאחר המבול, ובכל זאת לא הכירו טובה על כך. והרי כבר עברו מן המבול שלוש מאות שנה, ובכל זאת מוטלת עליהם הטענה: איך לא הכרתם טובה על החסד שהציל את דורכם מהמבול?
ואמר אותו יהודי: בוא נעשה חשבון. כמה זמן עבר מהשואה? שבעים, שמונים שנה. עד כמה עלינו להכיר טובה לבורא עולם שהצילנו מן השואה — שלא נולדנו לפניה, וכולנו ברוך השם בריאים, שלמים, חיים וקיימים, הולכים בנחת ושמחים? אם כלפי דור הפלגה, שלוש מאות שנה אחרי המבול, עדיין נדרשת הכרת טובה — קל וחומר שאנחנו, שבעים ושמונים שנה אחרי השואה, שברוך השם אנו כאן בארץ ישראל, שמחים וקיימים, צריכים להכיר טובה על כך שבעתיים.
לסיום מוזכרת גם מנגינה נחמדה מאוד למזמור לתודה, שספרדים נהנים ממנה במיוחד, שאותה חיבר הרב ברוך טולדנו — שביום ההזכרה נתן לשמוע אותה.
יהי רצון שנזכה כולנו להכיר טובה על כל חסדי הבורא, בכל דור ובכל עת.